קוראים לי שלי בת 28, מנתניה , אני עובדת בעבודת חלומותיי, לעבודה שלי אני מגיעה עם אנרגיות,שמחה ,עם ציפיות ולא סופרת את הדקות,
כן זה אולי לא נישמע עבודת החלומות עבור רובכם אבל בסוף יום עבודה שלי אני מרגישה סוג של סיפוק שהצלחתי להכיר לילדים חיות חדשות ושמאחורי כל חייה יש סיפור משלה ואיך אנחנו בתור ילדים צריכים להתנהג כלפי בעליי החיים ,שצריך ליהיות רחמן כלפי יצור חי ועדין וגם חיות שניראות מפחידות הם לא באמת מזיקות כפי שהן ניראות.
כך אני גיליתי מה אני רוצה לעשות כשהגדל,
בגיל שנתיים כניראה הבנתי כמה אני אוהבת בעלי חיים(אפילו יותר מבני אדם), חיות תמיד סיקרנו אותי וריתקו אותי וגרמו לי לאושר.
בתור ילדה תמיד היו סביבי חיות , אם זה היה כלב עזוב שמצאתי בדרכי חזרה מבית הספר והייתי רצה עם הכלב הביתה בהתלהבות שאני הגדל אותו והדאג לו אך הורי פחות היו בעיניין,
הם תמיד אמרו לי כשתגדלי ותעברי לבית משלך תביאי איזה חייה שאת רוצה ,כבר חיכיתי ליהיות גדולה.
כל פעם ששאלו אותי מה את רוצה ליהיות כשתיהיי גדולה הייתי עונה וטרינרית , ככל שגדלתי הבנתי שוטרינרית אני כניראה לא יהיה ( לא הייתי הכי מוצלחת בלימודים) אבל ידעתי שאני רוצה לעשות משהו עם חיות.
עברו השנים הספקתי להתחתן ולהביא 4 ילדים הקמתי לי את משפחת החלומות שלי כמובן שחיות היו חלק מאוד חשוב בגידול הילדים שלי משנולדו והפכו לחלק מהבית שלנו.
האנשים שהכירו אותי תמיד אמרו לי תיהיי גננת או משהו שקשור לילדים כי ראו כמה שאני נוראה אוהבת ילדים וסבלנית אליהם ויש לי את הגישה והילדים גם הם נותנים לי המון אהבה בחזרה, חשבתי על זה אבל ידעתי שזאת לא עבודת חלומותיי כי אני תמיד ידעתי שאני רוצה לעשות משהו עם חיות .
יום אחד חיפשתי עבודה עם חיות וראיתי שמחפשים עובדים שיעשו פעילויות לילדים בגנים עם חיות, קפצתי על זה ,עבדתי תקופה, צברתי ניסיון וראיתי שאני נורא אוהבת את זה ושזה מה שאני באמת רוצה לעשות בחיי.
לבסוף החלטתי ליהיות עצמאית וללכת עם הלב שלי ולעשות בדיוק את מה שאני אוהבת ,לעשות הפעלות עם חיות.